<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ד</h1>
<h2>דף כח:</h2>
מסכת ערכין פרק ב' (י' א'), אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמונה עשר ימים בשנה יחיד גומר בהם את ההלל, ואלו הן, שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום ראשון של פסח, ויום טוב של עצרת, ובגולה עשרים ואחד יום וכו'. תוספתא מסכת סוכה פרק ג' (הלכה ב') שמונה עשר יום בשנה ולילה אחד, פי' ליל הפסח. ולזה קצת כתבו שהלל ליל הפסח טעון ברכה לגמור את ההלל. והראב"ד ז"ל כתב בספר כתוב שם פרק במה מדליקין אף על פי שאין אותו הלל טעון ברכה אנו חותמין אותה חתימה. והלל בימים שהיחיד גומר בהם את ההלל הוא דאורייתא. ואמרינן, אמר רבא זאת אומרת הלל דראש חדש לאו דאורייתא. סוף מסכת תענית (כ"ח ב'). רב איקלע לבבל חזנהו דקא קרו הלל בר"ח, סבר לאפסוקינהו, שמעינהו דקא מדלגי ואזלי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם הוא. משמע מיהא דבני ארץ ישראל לא היו קורין הלל בראש חדש, מפני שהיו מקדשין על פי הראיה ודי להם בזה, אבל בני בבל קורין, לפי שלא היו להם הכר אחר. ולפיכך כשבא לבבל סבר לאפסוקינהו, וכיון דחזא דמדלגי אמר שמע מינה קריאת הלל מנהג אבותיהם בידיהם הוא. ויש לפרש נמי דבארץ ישראל היו קורין הלל מדרבנן, דמאי דאמרינן הלל בראש חדש לאו דאוריתא בין בארץ בין בחוצה לארץ הוא. ולפיכך הלל דראש חדש אינו דוחה מעמד. ורב כשבא לבבל ראה שלא היו מדלגים במקום שבני ארץ ישראל מדלגים סבר דלא מדלגי כלל וסבר לאפסוקינהו, כיון דחזא דקא מדלגי דלוגי אמר הדלוג הזה מנהג אבותיהם בידיהם.
